החלטה
ביום 1.5.2005 נכרת חוזה הלוואה בין התובעת לבין הנתבע לפיו הלוותה התובעת לנתבע סכום של -.300,000 ₪ בתנאים הקבועים שם; ההסכם צורף כנספח ב' לכתב התביעה שהוגש ב"סדר דין מקוצר" וחתימתו אינה מוכחשת על ידי הנתבע כפי המפורט בסעיף 5ב. לתצהירו התומך בבקשת הנתבע למתן רשות להתגונן ולסעדי סף [ להלן: "הסכם ההלוואה", "הבקשה" ו "התצהיר הראשון" ].
עניינה של החלטה זו הוא בסעדי הסף המבוקשים והם שניים, חילופיים: האחד, מחיקת התביעה על הסף מכך שהתובעת, שהיא חברה בע"מ, לא הייתה יכולה להגיש את התביעה בהעדר חתימתו/אישורו של אורגן מוסמך מטעמה, היינו שהחתום על הסמכת עורך הדין של החברה להגשת התביעה ומסמכים נוספים הדרושים לתביעה מר אחמד עלימי [ להלן: "עלימי" ] אינו דירקטור בחברה התובעת.
הטענה השנייה בגדר טענות הסף היא שדין התביעה להיות נדונה בבוררות בין הצדדים.
הטענה לבוררות נסמכת על האמור בסעיף 16.3 להסכם שנחתם בין עלימי, הנתבע, חברה בשם דיאמה ישראל בע"מ [ להלן : "דיאמה" ] שהיא חברה בשליטת הנתבע ובין התובעת ביום 23.1.2004 ומכונה על ידי הצדדים כולם, ויכונה על ידי, כ "הסכם המייסדים" ועניינו הוא ביסודה של התובעת על ידי הצדדים או חברות בשליטתם וקביעת היחסים ביניהם [ ההסכם הנ"ל צורף, בין היתר, כנספח ד' לתצהירו של הנתבע מיום 21.2.10; להלן: "התצהיר השני" ].
הרבה "מוזרויות" קיימות בהתנהלות הצדדים במקרה זה.
ראשית, טענתו הבסיסית של הנתבע היא שהסכם ההלוואה הוא הסכם פיקטיבי שנועד לרמות את רשויות המס ולהציג את הכספים שהיה אמור לקבל לפי הסכם המייסדים [ ראה סעיף 11.1 שם ] ככספים שניתנו לו כהלוואה [ שם בסעיף 5 לתצהיר הראשון ].
יאמר, קשה להבין טענה זו; לפי הסכם ההלוואה, הנתבע אמור לקבל סכום חד של -.300,000 ₪ ומסכים להחזיר את ההלוואה החל מיום 1.1.07 בסכומים של לפחות -.60,000 ₪ לשנה, בעוד שלפי הסכם המייסדים היה אמור הנתבע לקבל סכומים בסך של -.20,000 ₪ לחודש עד לסך כולל של -.480,000 ₪, החל מיום 1.1.04.
אין איפא הקבלה בין ההסכמים במועדים, בסכומים ובתשלומים שניתן לומר שאחד מהם מכסה על השני.
לכאורה מעמיד עצמו הנתבע בחזקת עבריין: או שרימה או התכוון לרמות את רשויות המס, או שמסר תצהיר כוזב.
שנית, חוסר ההתאמה בין מסמכי ההתאגדות של התובעת, לרבות הסכם המייסדים, ובין המצב בפועל; לפי תקנון התובעת [ נספח א'2 לכתב התביעה ונספח ג' לתצהיר השני ] אשר הוגש לרשם החברה ביום 5.1.04 בעלי המניות של התובעת הן חברות בשם נוסטרו טק בע"מ, שהיא חברה בשליטת עלימי [ להלן: "נוסטרו טק" ] ודיאמה שהיא בשליטת הנתבע;לפי הסכם המייסדים, שנחתם כאמור ביום 23.1.04, בעלי המניות בתובעת אמורים להיות הנתבע ועלימי.
דבר זה כשלעצמו לא היה אולי כל כך מוזר אלמלא התנהלויות נוספות של הצדדים; מספר ימים בטרם חתימה על הסכם המייסדים, וכמסתבר בחוסר התאמה לו, מעבירה דיאמה לנוסטרו טק את כל מניותיה, כך שזו בעלת המניות היחידה בתובעת [ האם שולם מס ? האם דווח על כך? לפי איזה ערך הועברו המניות ? ] וחודש לאחר מכן מועברות המניות לגב' מירה סטריקובסקי [ להלן: "מירה" ] שהיא אשתו של הנתבע ולא ברור מדוע היה צורך ב"סיבוב" כזה כדי להעביר את מניות דיאמה לנירה; מירה מבחינתה רואה עצמה כחסרת כל מעמד בחברה התובעת, כך לפחות עולה ממכתבה נספח ט' לתצהיר השני [ להלן: "מכתב מירה"; העברות המניות נעשו על פי טפסי דיווח לרשום החברות ,נספחים ה' ו ו' לתצהיר השני, בהתאמה להעברות; נספח ו' ייקרא על ידי כ"העברת מירה" ].
לא בכדי הוזכרו על ידי עניינים אלה; לטענת התובעת, בחודש הפער שבין העברות המניות מדיאמה לתובעת ועד לביצוע העברת מירה, הייתה נוסטרו טק בעלת המניות היחידה בחברה; באותה עת מונה על ידיה עלימי כמנהל יחיד בתובעת ועניין זה לא השתנה גם לאחר מכן, כאשר מירה הפכה להיות בעלת מניות בתובעת [ סעיף 5 לתצהיר עלימי ].
עלימי והתובעת נסמכים לאמור לעיל על פרוטוקול שנעשה ביום 25.1.04, נספח ג' ל"תשובת המשיבה [ התובעת – צ.כ ] לטענות הסף מטעם המבקש [ הנתבע – צ.כ. ]" לפיו נבחר עלימי להית "מורשה החתימה היחיד' בחברה".
ניתן היה להניח שכוונת הדברים היא למינויו של עלימי למנהל התובעת, אלמלא נקט עלימי צעד נוסף והוא הודעה על מינויו כמנהל בתובעת שנמסרה לרשם החברות ככל הנראה ביום 8.1.09 ולפיו מונה עלימי להיות מנהל בתובעת, במקום הנתבע, ביום 31.1.06 [ נספח י' לתצהיר השני ] כאשר עורכת דין שהיא אחותו של עלימי, הייתה המאשרת של חתימת המודיעה בטופס הנ"ל [ נספח י' לתצהיר השני ].
אין לעלימי הסבר מניח את הדעת לכך שלמרות שבאותה עת כבר הייתה מירה בעלת 50% ממניות התובעת, לא התקיימה אסיפת בעלי מניות כנדרש לצורך החלפת ו/או פיטורי מנהלים בתובעת [ עמ' 6 לפרוטוקול שורות 6 עד 13 ].
לכאורה מינויו של עלימי אינו כדין והוא אינו מוסמך להיות מנהל בתובעת ולגרום להגשת התביעה נגד הנתבע.
אולם, כשם שעלימי נתפס על פי מסמך שיצא מתחת ידיו או בהסכמתו, כך גם הנתבע.
ראשית, מאשרת מירה במכתב מירה [ שהוגש כראיה מטעם הנתבע ] כי לאורך כל השנים היה עלימי "המנהל בפועל" של התובעת; מכתב מירה הוא מתאריך 10.12.06.
שנית, הסכם ההלוואה עצמו, החתום על ידי הנתבע, נחתם מצד שני על ידי התובעת בחתימתו של עלימי בלבד, בתוספת חותמת החברה, וזאת, כאמור מול הנתבע ובידיעתו.